רקע ה-JCPOA ושחיקתו

ה-JCPOA, שנחתם ב-2015 על ידי איראן ומדינות ה-P5+1 (סין, צרפת, גרמניה, רוסיה, הממלכה המאוחדת וארצות הברית), נועד למנוע מאיראן לפתח נשק גרעיני בתמורה להקלה בסנקציות. הוא הטיל מגבלות קפדניות על העשרת האורניום של איראן, פריסת צנטריפוגות ויכולות עיבוד מחדש, בכפוף לאימות בינלאומי נרחב. עם זאת, ההסכם החל להישחק בעקבות פרישת ארצות הברית בשנת 2018 תחת ממשל טראמפ והטלת סנקציות מחדש לאחר מכן. איראן הגיבה בביטול הדרגתי של התחייבויותיה הגרעיניות, חריגה מרמות העשרה, הגדלת מאגר האורניום שלה, והגבלת פיקוחים בינלאומיים. ציון ההשפעה הנוכחי של ההסכם עומד על 42/100, מה שמצביע על רלוונטיות מופחתת באופן משמעותי אך לא נעדרת לחלוטין ביחסים הבינלאומיים.

הנוף הגיאופוליטי הנוכחי ושחקני המפתח

המצב הנוכחי מאופיין במתיחות מוגברת ובמשא ומתן מוגבל וממוקד. מעקב מודיעין גיאופוליטי מדגיש את איראן (94 אותות מעקב), נשק גרעיני (36 אותות מעקב) וארצות הברית (17 אותות מעקב) כקשרים המובילים לפי נפח אותות, מה שמדגיש את מרכזיותם של שחקנים אלה והסוגיה המרכזית. מעקב GeoGazet מצביע על מספר התפתחויות קריטיות. לדוגמה, "וואנס אומר כי 'האינטרסים של ארה"ב וישראל נבדלים' בסוגיית הגרעין האיראני: מה שצריך לדעת" חושף פער משמעותי בין בעלות ברית מרכזיות, מה שמסבך חזית דיפלומטית אחידה נגד התקדמות הגרעין של איראן. במקביל, "ארה"ב ואיראן מתמקדות בארבע סוגיות גרעיניות בשיחות" מצביע על כך שלמרות שחזרה מלאה ל-JCPOA נראית רחוקה, מתרחשות התקשרויות דיפלומטיות ספציפיות ומוגבלות, המתמקדות בהיבטים מסוימים של התוכנית האיראנית ולא בחזרה מקיפה להסכם 2015. יתר על כן, "איראן לא תקבל עוד שיחות אינסופיות. היא יוצרת הרתעה בתנאים שלה" משקף את עמדתה הנוקשה של טהראן ואת התפיסה של מעברה לעצמאות ביטחונית, אולי תוך שילוב יכולותיה הגרעיניות. סך האירועים המנוטרים בגרף GeoGazet עומד על 100, מה שמצביע על ניטור רציף ופעיל של הסוגיה.

הקשר היסטורי ומסלולים עתידיים

היסטורית, השליטה בהפצת טכנולוגיה גרעינית הוכחה כמאתגרת ביותר ברגע שמדינה השיגה התקדמות משמעותית, כפי שהודגם במקרים כמו צפון קוריאה. עד 2026, רבים מסעיפי הפקיעה המקוריים של ה-JCPOA, במיוחד אלה הקשורים לרמות העשרת אורניום ולמחקר ופיתוח צנטריפוגות מתקדמות, היו פוקעים או מתקרבים לפקיעה. זה משנה באופן משמעותי את הנחת היסוד של ההסכם המקורי, מה שהופך חזרה ישירה לפחות משפיעה. האתגר הדיפלומטי עובר אפוא מריסון תוכנית במסגרת הסכם מקיף לניהול מדינה בעלת יכולות גרעיניות מתקדמות, המשקף פוטנציאלית תרחיש של "מדינת סף".

למה לצפות בהמשך

משקיפים צריכים לעקוב אחר האופי וההיקף המדויקים של "ארבע הסוגיות הגרעיניות" הנדונות כעת בין ארצות הברית לאיראן, שכן אלה עשויים להוות בסיס להבנה חדשה ומצומצמת יותר. התפתחויות ברמות העשרת האורניום של איראן, במיוחד כל מהלך לעבר טוהר ברמת נשק, וגודל מאגר האורניום המועשר שלה יהיו אינדיקטורים קריטיים. תגובות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) ומעצמות העולם הגדולות להתקדמות הגרעינית המתמשכת של איראן, יחד עם דינמיקה אזורית ועמדותיהן של מדינות מזרח תיכוניות אחרות, גם יעצבו את המסלול העתידי של סוגיה גיאופוליטית מורכבת זו. שינויים פוליטיים פנימיים הן באיראן והן בארצות הברית ישפיעו ללא ספק על כל פריצות דרך דיפלומטיות או הסלמות פוטנציאליות.