רקע ה-JCPOA

ה-JCPOA היה שיאם של שנים של משא ומתן אינטנסיבי שנועד למנוע מאיראן לפתח יכולות נשק גרעיני. במסגרת ההסכם, איראן צמצמה באופן משמעותי את תוכנית העשרת האורניום שלה, הפחיתה את מלאי האורניום המועשר שלה, ואפשרה פיקוח בינלאומי נרחב על ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA). בתמורה, האומות המאוחדות, האיחוד האירופי וארצות הברית הסירו סנקציות משתקות מעל איראן. זה ייצג הישג דיפלומטי היסטורי, שהוצגו לו הקבלות להסכמי בקרת נשק קודמים, כגון הסכמי הגבלת הנשק האסטרטגיים (SALT) בין ארה"ב לברית המועצות, באמצעות קביעת מגבלות ניתנות לאימות על פעילויות גרעיניות רגישות.

היתכנות ההסכם נפגעה קשות כאשר ארצות הברית פרשה ממנו באופן חד-צדדי במאי 2018, והטילה מחדש סנקציות על איראן. בתגובה, איראן החלה בהדרגה להפר את מגבלות ה-JCPOA, והעלתה את רמות העשרת האורניום שלה והרחיבה את תשתית הגרעין שלה מעבר למגבלות שנקבעו בהסכם.

סטטוס נוכחי ודינמיקה גאופוליטית

ציון ההשפעה הנוכחי של ה-JCPOA הוא 42/100, מה שמשקף את הרלוונטיות הגאופוליטית המופחתת אך עדיין משמעותית שלו. מעקב GeoGazet מצביע על 100 אירועים כוללים שקושרו להסכם, מה שמדגיש את תשומת הלב הבינלאומית המתמשכת. הקשרים המובילים לפי נפח האותות הם איראן (94 אותות במעקב), נשק גרעיני (36 אותות במעקב), וארצות הברית (17 אותות במעקב), המדגישים את השחקנים העיקריים ואת הליבה של הנושא.

אותות אחרונים מ-GeoGazet חושפים את המורכבות המתמשכת. אות שכותרתו "ארה"ב ואיראן מתמקדות בארבע סוגיות גרעיניות בשיחות" מאשר שלמרות הפירוק הרשמי, דיונים עקיפים או בצינורות אחוריים ממשיכים בין וושינגטון וטהראן כדי לטפל בנקודות קריטיות. עם זאת, הדרך להחייאה אינה מונוליטית. אות נוסף, "וואנס אומר ש'האינטרסים של ארה"ב וישראל שונים' בסוגיית הגרעין האיראני: מה צריך לדעת", מדגים הבדלי מדיניות משמעותיים בין בעלות הברית, במיוחד בנוגע להתנגדותה הבלתי מעורערת של ישראל לכל הסכם שהיא תופסת כבלתי מספק בריסון קבוע של שאיפות הגרעין של איראן. יתרה מכך, עמדתה של איראן עצמה התפתחה, כפי שמצביע האות "איראן לא תקבל עוד שיחות אינסופיות. היא יוצרת הרתעה בתנאים שלה." זה מרמז על שינוי אסטרטגי לעבר הסתמכות עצמית ופיתוח יכולות מקומיות, ייתכן שמשתמעת מכך נכונות מופחתת להתפשר על תוכנית הגרעין שלה.

למה לצפות הלאה

עתידו של ה-JCPOA נותר מעורפל ביותר. גורמים מרכזיים שיש לעקוב אחריהם כוללים את מסלול השיחות העקיפות בין ארה"ב לאיראן, בפרט בנוגע לסוגיות גרעין ספציפיות. משקיפים צריכים גם לעקוב אחר כל התקדמות משמעותית בתוכנית הגרעין של איראן שעלולה לקצר עוד יותר את "זמן הפריצה" שלה לייצור חומר בקיע ברמת נשק, מה שעלול לעורר תגובה בינלאומית אסרטיבית יותר. הדינמיקה הפוליטית הפנימית בארצות הברית ובאיראן כאחד, במיוחד בנוגע לבחירות קרובות או שינויים בהנהגה, תמלא גם היא תפקיד מכריע בקביעת הכדאיות ארוכת הטווח של פתרונות דיפלומטיים מול אי-יציבות אזורית מוגברת.